כמה התקדמנו מאז ימי פרויד אי שם בתחילת המאה ה20, היום מטפלים שהם אינם פסיכודינמים עשויים להיות נגישים ופגיעים הרבה יותר מול מטופליהם וזאת כיוון שהיום מבקשי הטיפול מבקשים יותר אותנטיות בדינמיקה הטיפולית. זה שם אותנו המטפלים בקונפליקט. מצד אחד אנחנו צריכים לשמור על תדמיתנו ומצד שני מתבקשים להביא עוד כנות וחשיפה אל תוך הטיפול. […]
פעמים רבות בחיים הרגשנו עצובים, מדוכדכים או מרוקנים אנרגטית וידענו שהיום אנחנו ב"דיכי" משמע, בדיכאון. עם זאת אנשים מסוימים יחוו בחייהם שינוי חריג במצב רוחם שימשך לאורך זמן ויגרום להם לכאב נפשי רב. ישנו הבדל משמעותי בין מצב רוח ירוד במעט לבין הדיכאון הקליני
יותר ויותר אני שומעת את הקולות האלה, בקליניקה, עם חברים ואפילו מתוכי. הקולות האלה ששואלים איך יתכן שאנחנו בודדים בתוך הזוגיות שלנו? איך יתכן שאנחנו מרגישים לבד גם כשאנחנו ביחד? אנחנו, האנשים ש"הצליח" לנו, שמצאנו את אהוב ליבנו וקשרנו את חיינו בו…איך יתכן שמבפנים…עדיין…בודד לי? זה כאילו קצת שיקרו לנו בדרך…לא אמרו לנו את כל
