לקראת החגים אני שמחה להוציא מסמך מיוחד – "איך לסתום לאנשים את הפה בשנייה וחצי?". מטרת מילים אלו היא לשמש כלי עזר לכל האנשים שצריכים להתמודד עם לחץ המשפחה והסביבה. איך להגיע לעוד ארוחה משפחתית כשאתם רווקים/רווקות? איך להתמודד עם ביקורת הסביבה? מה ואיך כדאי לענות לשאלות המציקות ביותר בחגים?

אתם מכירים את זה, לא משנה מה אתם עושים בחייכם כרגע או מה הסטאטוס הזוגי שלכם, למישהו יהיה מה להגיד על זה, או יותר נכון לשאול על זה.

נו אין לך מישהו? בחורה מוצלחת כמוך? לא יכול להיות! אולי תפסיקי להיות כזאת בררנית… אז איך בעבודה? מה בדיוק אתה עושה עכשיו? מובטל??? מתי אתם מתכננים ילד? מתי אתם מתכננים ילד שני? נו אתה לא מציע לה להתחתן? אתה כבר לא צעיר! מה רע בחתונת חורף? לא כדאי לחכות עד הקיץ הבא…חבל… הילדה עדין עם מוצץ? לא זה לא טוב זה מוציא שיניים… את ממש קורנת! יפה לך הק"ג שהעלאת…

השנה, אתם תגיעו מוכנים! קיבצתי כמה גישות להתמודדות עם שאלות מעצבנות של דוחפות אף:

1. הגישה הסרקסטית והמרושעת (אזהרה: עלולה להתפרש כחוסר כבוד ודורשת ביצי שור על מנת לבצע אותה, גם לא תמיד באמת מצחיקה או מובנת):

שאלה: "מתי תביאי עוד ילד? הילדה כבר גדולה…" תשובה צינית אפשרית: "וואו איזה שאלה… אני חייבת לשבת לחשוב על זה… אין לי תשובה חד משמעית… זה עמוק… השאלה שלך גורמת לי לחשוב… אני אחזור אליך לגבי זה". תגובה זו אמורה לסמן לשואל כי אתם מורכבים יותר ממה שהוא חושב וששאלתו מערערת את נפשכם העדינה. לרוב תגובות אלו ישאירו את השואל המום, נבוך ומבויש וסביר להניח שהוא לא יעז לשאול אתכם שוב משהו, לפחות לא באותה ארוחה.

שאלה נוספת: "נו יש לך מישהו?" תנסו לענות כך: "מה אני לבד? שיט לא שמתי לב! אוי לי… עצוב… פשוט עצוב." שחקניות טובות במיוחד יכולות להוסיף "תסלחי לי רגע דודה אסתר, אני הולכת להתאבד מיד אשוב", או משהו בסגנון. יש מצב שאימא שלכן תהרוג אתכן אחר כך, אבל תהיו בטוחות שדודה אסתר תשמור מרחק מעכשיו! תשובות סרקסטיות ומרושעות במיוחד לשימוש: "אני מהממת מדי בשביל להיות בזוגיות, אולי כשאהיה זקנה ובלה אחפש זיווג…" "אין לי כוח למערכות יחסים בקושי יש לי זמן לכל הנשים שרוצות שאזיין אותן…" הבנתם את הרעיון נכון? Cover story תנו תשובות ממוצאות והזויות, כך למשל, "מתי תביאי ילד?" "אני מחכה לילד המאומץ שלי מהונג קונג…" או "יש לי ילד… אבל הוא ממזר ואני מתביישת להראות אותו בציבור". "מתי תמצאי גבר?" תעני "אני אוהבת נשים… " או "יש לי שני מאהבים ואני לא יודעת במי לבחור…" "אתה לא רוצה להתחתן?" "אני א- מיני אז טוב לי לבד", וכו'…תתפרעו! אופציה זו נועדה להצחיק את שואל השאלה, לגרום לו לבלוע את לשונו ובכך לסמן לו בעדינות שלא ידחוף את אפו למבושיכם.

2. "בלבלו את האויב" גישת היפוך השאלה: כשהשואל שואל שאלה מביכה מכאיבה או סתם מעצבנת אפשר פשוט להפוך ולזרוק עליו את השאלה בחזרה. לדוג' : "נו אין חבר מותק? ילדה כל כך טובה כמוך!" "לא אין לי חבר כרגע. אבל איך הזוגיות שלך? איך המין? יש עדיין תשוקה אחרי 30 שנות נישואים?" הכוונה היא להסיט את השיחה מעצמכם אל עבר הבעיות של הזולת. תשובה אפשרית נוספת ל"נו אין לך מישהו?" אתם עונים "לא נורא אני לא אמות מזה. ואת/ה?" גישה זו אמורה לסמן לשואל המעצבן שהשאלה שלו מרגיזה ושיעבור נושא וגם שבאופן תת מודע סמוי בא לכם שהוא ימות רק בגלל שאלתו המעצבנת. אם תשימו לב כמעט כל שאלה ניתן להפוך ולסובב לכיוון השואל, זה דורש קור רוח. כששואלים אתכם דבר מה אישי תנשמו עמוק לפני שאתם עונים, אם אתם רוצים להרוויח עוד קצת זמן ולנסח בראש את התשובה המתאימה תשאלו בחזרה "למה אתה שואל?" ותחייכו. הכי חשוב זה שתחייכו.

3. Lie till you die: נניח שאתם ממורמרים ושונאים את העבודה/בעל/מצב שלכם, הדבר האחרון שבא לכם זה שישאלו אתכם על כך, הדרך הטובה ביותר לסתום פיות זה פשוט לשחק. תענו לשואל כך "וואו כל כך טוב לי אני ממש מאושרת, אני באחת הנקודות היותר טובות בחיי, תודה על התעניינות אבל הכל ממש בסדר, אשמח לשמוע עליך". לא יפה לשקר… ובכלל אני מתאבת צביעות אבל אם אתם לא מסוגלים לענות בצורה יותר מתוחכמת עדיף שתשחקו אותה מאשר שתרגישו שפולשים למרחב האישי שלכם ותתבאסו. חשוב לציין שאם התחלתם בצביעות תשתדלו לשמור על עקביות עד הסוף ואל תשנו את הטקטיקה לגישה אחרת פתאום באמצע.

4. לבוא מאהבה: זו הגישה המועדפת עלי ולדעתי גם האפקטיבית ביותר, אבל יש לה קאטצ'. אנשים לא באמת רעים אליכם, הם פשוט לא יודעים על מה לדבר אתכם ולכן יבחרו משהו בחיים שלכם שבולט כמו חצ'קון וידברו עליו. ברגע שמבינים את זה ומבינים שבסך הכל יש מאחורי השאלות המעצבנות בן אדם נבוך שמעוניין בשיחת חולין או שבאמת אכפת לו, קל יותר להתמודד ולחוש חמלה כלפיו. אבל אל תשכחו, לכם יש את יכולת הבחירה איך להגיב. למשל, "תודה אבל אני לא מעוניינת לדבר על זה אשמח לדבר עליך/על נושאים אחרים" או "תודה על הדאגה אבל הכל בשליטה נעים לשמוע שאכפת לך" או "לא מעוניינת לדבר על מה שאין בחיי בואי נדבר על מה שיש, הרי חג היום!" משפט כל כך קצר וקולע כמו "לא מעוניינת" שמשום מה מביך אותנו לומר אותו. כמה שטותי! למה כשמישהו חודר לפרטיות שלנו בשאלה אישית אנו חייבים לענות? איפה זה כתוב? אני לא ראיתי שזה חלק מעשרת הדיברות! ניתן לסרב לענות לשאלה ואין זה אומר שאנחנו חסרי כבוד לשואל. מותר לומר לא, מותר לא לענות, מותר לשמור על גבולות בינכם לבין אחרים, גם אם הם ההורים שלכם גם אם זה סבא או סבתא דוד או דודה.

הקאטצ' בגישה זו הוא כזה: אם אתם מרגישים לא בסדר אז גם אחרים ירגישו שזה לא בסדר. תגיעו לשולחן החג שלמים, עם מה שאתם ואל תסמנו לעצמכם על הפרצוף חצ'קון ענק של .outsider זה בסדר להיות רווקה/גרושה/אלמנה/לסבית/הומו/חד-הורית/נטולת ילדים/שמן/דיכאוני/חולה. זה בסדר, זה מה שיש כרגע, זה המצב. זה לא בסדר להרגיש לא בסדר! הבנתם? אז לפחות לערב אחד תנסו לעטות על עצמכם כיסוי של "זה מה יש ועם זה ננצח". אתם חייבים להיות חזקים מבפנים, חייבים. אתם לא יכולים לבוא מאהבה ולגחך בלב נוכח השאלות החודרניות אם אתם מרגישים לא בסדר. זה פשוט לא יעבוד לכם. ותיזכרו משהו חשוב נוסף: EVERYONE IS FUCKED UP! ברמות שאתם אפילו לא מסוגלים לדמיין… תאמינו לי, אני אחת שיודעת.

חג שמח ושנה טובה, עם שיר בלב וראש מורם נתמודד עם העולם! (החג עושה אותי פיוטית ;))

באהבה ממני, ליגד.