יותר ויותר אני שומעת את הקולות האלה, בקליניקה, עם חברים ואפילו מתוכי. הקולות האלה ששואלים איך יתכן שאנחנו בודדים בתוך הזוגיות שלנו? איך יתכן שאנחנו מרגישים לבד גם כשאנחנו ביחד?

האם יכול להיות מצב בו אני בדיכאון ואיני יודעת למה? איך זה ייתכן ומה אפשר לעשות בנוגע לזה? לפעמים התשובות המידיות, שעולות מיד עם תחושת הדיכאון, לא עונות על השאלה

לפעמים אנחנו חשים דכדוך ועצב וקשה לנו להבין מאיפה זה נחת עלינו. אנחנו מנסים למצוא את הסיבה לתחושות שאנו מרגישים אבל ללא הצלחה, נראה שסתם ככה בלי שום סיבה מיוחדת

למה כולם מחכים לסוף שנה לעשות סיכומים והחלטות? מה ישתנה הלילה הזה מכל הלילות? האינטרנט מלא בכתבות ופוסטים של חשבונות נפש. אני מדפדפת בניהם ומגחכת לעצמי. "השנה אני אפסיק לעשן"

שאלון של הפסיכיאטר האמריקאי בק, הבודק את רמת הדיכאון של האדם, על מנת לתת תמונת מצב ראשונית על מצבו הרגשי נפשי של האדם.

למה אנחנו סובלות את כל החרא הזה? הייתי רוצה אחת ולתמיד להבין אתכן, במקום להתעצבן כל פעם מחדש פשוט להבין. הייתי רוצה לפשט את כל הנושא, ללא ללכת לנטייה הטבעית

הכי אני אוהבת את הנשמות הטובות. את הנשים הנחמדות טובות הלב והנפש שמקבלות כאפות מהחיים. אני הכי אוהבת שהן מגיעות אלי לטיפול. יושבות מולי ושואלות את עצמן למה ואיך, איך

"זאת קריאה אחרונה לכל נוסעי טיסת 666 של אלעל לגהנום. הקורבנות מבקשים להגיע אל השער מידית! " כן אני מתכוונת גם אליך, הבחור המוכשר- ששונא את העבודה שלו וגם אלייך