הכי אני אוהבת את הנשמות הטובות. את הנשים הנחמדות טובות הלב והנפש שמקבלות כאפות מהחיים. אני הכי אוהבת שהן מגיעות אלי לטיפול. יושבות מולי ושואלות את עצמן למה ואיך, איך יכול להיות שזה קורה לי? מה לא נתתי מה? מה עשיתי רע? זה לא שאני נהנית מהסבל שלהן, לא מזאת ההנאה. אני נהנית כי בליבי אני יודעת מה הן הולכות ללמוד ואיזה אסימון ענק הולך ליפול להן. אסימון שישנה את חייהם.

גם לי זה קרה, אני זוכרת את היום בו האסימון נפל לי. זה היה בגיל מאוד צעיר. גם אותי כמו רבים מאיתנו גידלו על ערכי החברות, הטוב, העזרה לזולת וכו' מה שיצר ילדה נחמדה, תמימה, טובת לב מוכנה לעזור ולתת מעצמה. כתוצאה מכך הייתי מוקד קל להתעללות של ילדות אחרות. כך למשל הן היו קובעות איתי ולא מגיעות, או מקנחות את האף ואומרות לי לזרוק את הטישו לפח (מה שהייתי עושה!) אני חזרתי כל יום הביתה בוכה מבית הספר כשאני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר? בשלב מסוים כשהמצב החברתי היה כבר קשה מדי עברתי לבית ספר חדש, בגיל 10, כשאני כבר חכמה יותר. אני זוכרת את הרגע בו החלטתי להגיד לא. זה היה כאשר ילדה אמרה לי להישאר בהפסקה תורנית במקומה (זה היה בשבוע הראשון בבית הספר החדש!!!) באותו רגע משהו קרה, מהפחד שההיסטוריה תחזור על עצמה אמרתי לה "לא! את נשארת! יא גילי מגעיל לי (שם בדוי )" הילדה פעורת הפה נשארה בכיתה ואני התחלתי בחיים החדשים שלי.

האם את באמת רוצה להיות בחורה מרצה?

תסתכלי מסביבך, תסתכלי עליך, תסתכלי על נשים מצליחות באמת. מה ההבדל? בתור ילדה הדרך שלי לקבל אהבה מחברות ומהסביבה הייתה דרך ציות, התחנחנות וריצוי. היום אני רואה את הטכניקה הזאת אצל המטופלות הבוגרות שלי. אני רואה איך אתן נותנות הכל מעצמכן לילדים רק כדי שיזלזלו בכן. אני רואה איך אתן עובדות קשה להיות כל מה שבן זוגכן רוצה ועדיין לא מקבלות ממנו מה שאתן רוצות. אני רואה איך אתן תעשו הכל על מנת לרצות את הבוסים שלכן ואת ההורים שלכן ללא הפסקה.

אני רואה איך אתן פשוט לא יודעות להגיד לא!

ובצדק. זה קשה לומר לא. יש לזה מחיר. זה דורש התמודדות עם הפחד הכי גדול שלנו-שלא יאהבו אותנו, שינטשו אותנו. לכן,

אני לא אגיד להורים שלי שלא בא לי לבוא לארוחה אצל הדודה מיבנה כי אז הם יהיו עצובים ומאוכזבים (ויאהבו אותי פחות)
אני לא אגיד לבעלי שאין לי כוח לשכב איתו גם היום (כי אז הוא יעזוב אותי) אני אמציא תרוץ עלוב במקום
אני לא אגיד לבוס שלי שאני חייבת להגיע לפילאטיס בשמונה ואעמוד על זה (כי הוא יעשה לי פרצוף ואולי יפטר אותי)
אני לא אגיד לילד שאין לי כוח לטגן לו שניצל אמיתי (כי אני אהיה אמא רעה והוא יאהב אותי פחות)
אני לא אגיד לחברה שלי שלא בא לי להיפגש איתה לקפה כי אין לי אנרגיות (כי היא תאהב אותי פחות ולא תרצה להיות חברה שלי)
אני לא אגיד למלצרית שהמנה דוחה ושאני לא רוצה אותה (כי מה היא תחשוב עלי?)
אז אנחנו לא אומרות לא, אנחנו מנוהלות על ידי הפחד מדחייה וקוראות לזה "נחמדות". זה הרע במיעוטו. בשביל להיות טיפוס מרצה לרוב אנחנו לא רק לא אומרות לא אלא גם אומרות כן עוד לפני ששאלו אותנו. לכן,

ממי אולי אני יכולה לעזור לך במשהו? להכין לך ולחברים שלך אוכל לערב פוקר שלכם? (הוא וחבריו יאהבו אותי, אני אישה מעולה)
ילדה שלי, בואי אני אסיע אותך לחוג חבל שתיסעי על אופניים, בואי אמא תיקח אותך (אני אימא נהדרת, היא תאהב אותי)
אם אתה רוצה אני אעבור על זה בשבילך בבית אתקן ואשלח לך (מופנה אל הבוס שלך על מנת שיאהב ויעריך אותך יותר)
אח שלי אני אקח את אמא ואבא מהשדה…זה רק שעה וחצי מהבית שלי לא נורא (הם כולם ממש יאהבו ויעריכו אותי על זה, אין עלי!)
אתן בטח אומרות לעצמכן, מה רע בלתת לזולת? מה רע בלהעניק? מה רע בלרצות להיות בן אדם טוב? אז זהו, שזה לא רע. כל עוד זה לא על חשבונכן.

בואו נבהיר משהו. אין כזה דבר אלטרואיזם! כשאתה עושה למען האחר אתה תמיד מרוויח מזה משהו, נכון, אכפת לך אך עם זאת חשוב שתדעי ההנאה בלתת היא אגואיסטית בלבד. כל דבר אבל כל דבר שאנחנו עושים למען אחרים גורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו וזה השורש של התנהגות אלטרואיסטית. אתן לא יודעות לומר לא כי אתן מחפשות אהבה, ולא כי אתן פשוט תמיד יכולות/רוצות ומוכנות לומר כן. אתן מרצות אחרים כי אתן רוצות שיעריכו ויחשבו עליכן דברים טובים ולא בגלל שיש לכן עודף זמן או אנרגיה.

הפרדוקס הוא שבתכל'ס זה לא נותן לכן את מה שאתן מחפשות. ההרגשה הטובה מתפוגגת כמו סם מאוד מהר וכל שנשארה זו את –הסמרטוט. וזה מרגיש רע להיות סמרטוט. גם את לא שמה לב שזה גורם לך להרגיש רע. בפנים עמוק, הביטחון העצמי שלך רק מתכווץ יותר ויותר.

גם אני מנסה להיות אדם טוב, לעזור כשאפשר, להקל על סבל של אחרים. אבל להיות בן אדם טוב אומר קודם להיות טובה לעצמך. כשאת מתפשרת על דברים שחשובים לך, כשאת מסכימה או מתנדבת לעשות דברים רק כדי להיות טובה ושיאהבו אותך. את לא טובה לעצמך!

אם את לא טובה לעצמך את לא בן אדם טוב

אדם צריך לאהוב ולכבד את עצמו בראש ובראשונה, אם את לא מתנהגת יפה לעצמך ועושה דברים שגורמים לביטחון והאהבה העצמית שלך להתכווץ את לא טובה לעצמך. רק מי שטוב לעצמו יכול באמת להיות טוב גם לאחר, בדיוק כפי שרק מי שמסוגל לאהוב את עצמו במידה מספקת יהיה מסוגל להכיל אהבה של אחר וירגיש ראוי לה.

שוב, אני חלילה לא טוענת שיש להיות אגואיסטים ולחיות ללא מצפון או נתינה. ממש לא. אבל תתחילי לשים לב מתי את נותנת כי את רוצה לרצות ומתי את נותנת כי זה נכון לך עכשיו לתת. יש הבדל בין השניים וכדי להבחין בניהם דרושה עבודה.

כמה כואב לי לשמוע שוב ושוב את הסיפורים של המטופלות שלי, איך הן נותנות ונותנות לבן זוגן/מקום עבודתן חברותיהן וכו' ואלו סוג של "משתינים להן בפרצוף" כמה זה עצוב לי לראות את אותן נשים מדהימות מקיימות מערכות יחסים חד צדדיות וגרוע מכך איך הן חוזרות פותחות את הפה ומבקשות עוד. כל זאת במטרה שיאהבו אותן. בסוף שהן נזרקות כמו סמרטוט ישן הן לא מבינות למה ושואלות, איך זה יכול להיות, נתתי לו כל מה שרצה….

את לא צריכה לתת הכל כל הזמן

את באמת חושבת שאוהבים אותך יותר כשאת מרצה? את באמת חושבת שמעריכים אותך יותר? אז זהו…שלא. במקרה הטוב רק מנצלים אותך. ברוב המקרים פשוט לא מעריכים אותך בנוסף לכך שמנצלים אותך וזה תמיד נגמר רע. רע בשבילך כמובן.

לאף אחת עוד לא יצא משהו מלהיות טובה מדי!

לא סתם יש משפטים מפורסמים כמו :"גברים אוהבים ביצ'יות" או "דרושים מרפקים כדי להתקדם" תחשבי על האנשים שאת באמת מעריכה. אני לא אתפלא אם אלו אנשים בעלי גבולות שיודעים לפעול באסרטיביות שמעניקים לפי מידה כשנוח להם ולא "מסתמרטטים" בפני אנשים. מי רוצה אישה סמרטוט? מי רוצה אישה שרק זורמת ומרצה? מי רוצה אמא כזו? מי רוצה חברה כזו? תמיד עולה לי הדימוי של הכלב המתנשף עם הלשון בחוץ שמגיע לבעליו במטרה לקבל ליטוף או שישחקו איתו. אפילו אם מתעלמים ממנו, אפילו אם לא נמצאים בבית, אפילו אם מתנהגים אליו רע תמיד הכלב יחזור עם הלשון בחוץ רק כדי לרצות את בעליו. כל זאת רק בשביל ליטוף, גירוד בבטן או זריקת כדור אחת. פתטי נכון? עדיף להיות כלבה (Bitch) מאשר כלבלבה!

האם את באמת רוצה להיות בחורה מרצה?

אני מאמינה בכוח שיש בכל אדם לשנות את גורלו, אני מאמינה בכוחה העצום של האישה, ראיתי נשים נגמלות מהתופעה ולומדות לראשונה בחייהם להפוך למרכז חייהן. ראיתי אותן מפסיקות להתנצל כל הזמן, ראיתי אותן מתחילות לפנק את עצמן, אומרות לא כשצריך, אומרות כן מתוך בחירה, אוהבות את עצמן, מתחזקות, נפרדות מהקורבנות ומתחברות למלכות. מבלי להיות תלויות בחסדם של אחרים, מבלי שהצורך באהבה ינהל אותן, מבלי החרדת נטישה הבסיסית הקיימת בתוכן, מבלי להסתמרטט.

כי אף אחת לא באמת רוצה להיות סמרטוט אישה.

ואם אתן רוצות פרטים נוספים על אימון אישי למציאת זוגיות, אימון אישי להגברת ביטחון עצמי או יציאה ממשברים אתם מוזמנות לגלוש בעמודים השונים באתר.