"זאת קריאה אחרונה לכל נוסעי טיסת 666 של אלעל לגהנום. הקורבנות מבקשים להגיע אל השער מידית! " כן אני מתכוונת גם אליך, הבחור המוכשר- ששונא את העבודה שלו וגם אלייך גברת "תמיד יש לי בעיות בזוגיות" כמה זמן אתם ממשיכים לעמוד שם? תתחילו לזוז!

היום נדבר על להיות קורבן. איך אנחנו שונאים אנשים ש"מתקרבנים"! (מילה שהמצאתי אל תחפשו במילון). אנשים ש"מתקרבנים" לעתים קרובות משתמשים במשפטים כגון: "למה הכל קורה לי??? למההההה???" " "נולדתי בלי מזל!" "זה לא אני זה הוא!" "ככה זה" וכדומה… אנחנו לא סובלים אותם, לא סובלים רחמים עצמיים, אנשים שמחפשים תשומת לב מהסביבה ובוחרים להשיג אותה בצורה בכיינית וקורבנית. אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו- אתם לא כאלה…מה פתאום! אתם ביצועיסטים/יודעים לסבול בשקט/ קשוחים/ לא בכיינים! האמנם???

בואו נגדיר מה זה קורבן. יש נטייה לחשוב שקורבן זה מישהו לא מוצלח שהכל קורה לו, מסכן, חלש ושברירי. כשלמעשה שורש הקורבנות הינו-חוסר בלקיחת אחריות+יצירת מציאות שווא. כשאנחנו משתמטים מאחריות על חיינו ומאשימים את כל העולם ואישתו בדברים שקורים לנו, אנחנו "מתקרבנים". אנחנו מומחים בליצור לעצמנו תסריטים-איך כל העולם נגדנו, איך אנחנו לבד, איך בעלי משקר ובוגד בי, איך הבוס שלי שונא אותי וכו' וכו'. הסכנה היא שאנחנו מאמינים בזה גם אם האמת רחוקה מכך. זה קורה לנו לכל אחד מאיתנו לפחות פעם ביום אפילו בקטנות מבלי לשים לב לדוג': חתכו אותנו בכביש: "איזה בן $@$! לא יודע לנהוג כמעט נתקע בי! בטח זאת אישה" –קורבנות (אולי המציאות היא שאתה לא יודע לנהוג, אתה כמעט נכנסת בה? אולי אתה לא בסדר כאן?)

עומדים בתור לבנק: "מדינה מחורבנת….תמיד תמיד אני מחכה בתור בטח הפקידה יצאה לצהריים ועכשיו אני צריך לחכות"-קורבנות (אולי תחזור אחר כך? אולי אתה דביל שבאת חמש דקות לפני סגירת הבנק? מה קשורה הפקידה??)

תוקעים בורקס : איך אפשר לעשות דיאטה שכל הזמן עושים שתיות במשרד בטח בכוונה היא הביאה רוגלך"-קורבנות (כן ברור, הקולגה שלך מביאה רוגלך ובורקסים וגם דוחפת לך אותם לפה כדי שתשמיני ב-ר-ו-ר! זה לא שאת הורמונאלית לפני מחזור ולא יכולה להגיד לא לפחממות….)

הבנתם את הרעיון? הפרדוקס הוא שהתכונה הזאת נורא מחליאה אותנו כשאנו פוגשים בה אצל מישהו אחר אבל אנחנו ממש לא רואים שגם אנחנו חוטאים בה. לפעמים אני שומעת את ההתבכיינות של עצמי ובא לי להקיא אבל לפחות היום אני כבר מזהה את זה כשזה קורה, אני יודעת מתי ולמה זה קורה לי ובכך יש לי את היכולת לשנות את זה ולהפסיק לכתוב את התסריט הלא מציאותי. אף אחד לא אוהב מסכנים ובכיינים. אנחנו מתרחקים מאנשים כאלה כמו מאש. ואנחנו אוהבים את עצמנו פחות כשאנחנו ככה. זה לא קל לקחת אחריות על החיים שלנו, זה לא קל להבין שאנחנו יוצרים ומייצרים את מה שמסביבנו ובכל זאת, אני מזמינה אתכם לראות את הקורבנות שלכם ולהתחיל לעשות משהו כדי לצאת ממנה. אז איך "התקרבנת" היום?

לפרטים נוספים קראו את העמודים על אימון אישי להצלחה, או יציאה ממשברים, לכל שאלה צרו קשר או השאירו פרטיכם בטופס מימין.