להיות אני (בדייט) או לא אני?

להיות אני או לא להיות אני, זו השאלה.

אנחנו רוצים להיות אותנטים ולהביא את עצמנו כפי שאנחנו מול בן אדם חדש שאנחנו יוצאים איתו. אבל מצד שני זה קשה להבין מה מעצמנו בדיוק להציג, מתי ואיך. לכולם נמאס מדייטים שבלונים משעממים שחוזרים על עצמם לכולנו נמאס להתאכזב שוב ושוב וכולנו רוצים להכיר באמת את מי שמולנו ולבדוק אם יש פה משהו או לא. אנחנו מנוהלים על ידי פחד מדחייה. הפחד הזה גורם לנו לשווק את עצמנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות או לפחות זה מה שאנחנו חושבים. אבל הפחד טועה. מה שישווק אותנו הכי טוב זה פגיעות וכנות אבל גם אלו, יש שיבואו בצורה מותאמת ומתונה.

אומרים שהדרך הכי טובה להכיר את עצמנו היא דרך מערכת יחסים. ואני נוטה מאוד להסכים. כשאנחנו במערכת יחסים לא משנה מאיזה סוג אותו "חיכוך"/ מפגש עם בן האדם הנוסף מאפשר לנו להיווכח בחלקים בנו שלא באים לידי ביטוי כשאנחנו לבד. דפוסים וקווי אישיות צפים והמורכבות שלנו ושל הצד השני נחשפת. אבל עד שנהיה במערכת יחסים ונאפשר לעצמנו להכיר את עצמנו בזוויות חדשות ואולי עמוקות יותר, עד אז… מה קורה בתקופת החיזור? מה קורה באותם דייטים ראשונים, חודשים ראשונים של הכרות כשאנחנו עוד לגמרי זרים שרוצים להיות מוכרים. מי אנחנו שם? האם מותר לי להיות אני לגמרי או שאני צריכה להציג "אני" מפולטר?

כולנו עושים את זה. כשאנחנו מרימים את הטלפון או מקליטים הודעה קולית, משהו בטון של הקול שלנו משתנה, המילים שאנחנו משתמשים בהן ואפילו עוצמת הקול משתנה מהסגנון היומיומי שלנו. זה קורה לנו גם כשאנחנו נכנסים לחדר חדש או אפילו למכון כושר או המשרד, אנחנו נעשים מודעים לאיך אנחנו מתהלכים או מחזיקים את הגוף כשאנחנו יודעים שמסתכלים עלינו. זה טבעי, אוטומטי ואפילו הישרדותי, לפעמים לא נשים לב לזה בכלל. אנחנו עסוקים בלהציג לעולם את הגרסה הכי טובה של עצמנו, כל הזמן. אז אנחנו ניישר את הגב בכניסה למסיבה, נסדר את השיער כשאנחנו עומדים עם הרכב בצומת וקולטים מבט של מישהו מהרכב ליד, אולי נחייך ואולי נסתכל על הרצפה כדי להימנע ממבטים אם אנחנו נבוכים בכניסה לאירוע ונכחכח בגרון לפני שנצביע בכיתה או נדבר בישיבה. אבל הכי זה בולט לנו כשאנחנו יוצאים לדייט עם מישהו שעוד לא מכיר אותנו לעומק. מישהו שעלינו להרשים. זה הרבה מעבר למפגש בין שני אנשים זרים, זהו "מבחן" "אודישן"  ואפילו לעתים מרגיש כמו "ראיון עבודה". קשוח.

כשאנחנו יוצאים לדייט אנחנו רוצים בראש ובראשונה- לא לחוות דחייה. ואנחנו נעשה את כל מה שבשליטתנו על מנת לצמצם סיכויים שדבר כזה יקרה. לרוב, נתלבש ונסדר את עצמנו בהתאם למעמד, בתקווה נריח טוב ונגיע רעננים ולא עייפים. אבל זה לא נגמר כאן. אנחנו ננסה במהלך הדייט לייצר רושם חיובי על הזולת ולעתים ממש "נעבוד" בזה. אנחנו מגיעים לדייט עם הרצון שהאדם שממולנו יחווה אותנו בצורה מסוימת. קלילים או מצחיקים, שנונים או אינטליגנטים, מגניבים או בעלי הרבה תחומי עניין, רגועים או אנרגטים. יש לנו בראש איזה רעיון למה אנחנו רוצים להציג. כי אנחנו החלטנו שזה כנראה ימשוך את הזולת או שהסקנו מנסיון קודם שלנו ואחרים מה עובד בדייט.

הרבה פעמים זה מבלבל, אנחנו רוצים להיות אותנטים ולהביא את עצמנו כפי שאנחנו מול בן אדם חדש שאנחנו יוצאים איתו. אבל מצד שני זה קשה להבין מה מעצמנו בדיוק להציג, מתי ואיך. האם להביא את עצמי זה אומר לספר לדייט שלי על כל מגרעותי ובעיותי בחיים? ואם אני לא עושה את זה, האם אני חוטאת בחוסר אותנטיות? הלא מלכתחילה כל המצב הזה מאתגר ולא נוח מיסודו. כמה אמת ניתן להביא לדייט ועדיין לחוות הצלחה?

אותנטיות מתונה קווים לדמותה  

אנחנו רוצים להיות אותנטים כבר מההתחלה, אחרת מה זה שווה אם אני מציגה מצג שווא של עצמי ואח"כ זה התגלה כזיוף? אם אני משחקת אותה הכי זורמת וקלילה "כן בטח קמפינג בירדנית נשמע מעולה" ובעצם אני אחת שמעדיפה אך ורק מלונות, זו ממש הטעיית הצרכן. "כן אני ממש רוצה משפחה וילדים" אבל בעצם, אני אומר את זה כי למדתי שזה משפט כיבוש שעובד טוב ובפועל אני ממש לא בשלב חיים הזה. וזו כבר רמאות לחלוטין.  אין טעם בלהחזיק פרסונה שרחוקה משמעותית מהאני האמיתי שלי רק כדי למצוא חן זה פשוט לא הוגן כלפי הצד השני. אם אני מרגישה שאני צריכה לשנות פיצ'רים בעצמי כדי לא לחוות דחייה זה מעיד על חוסר בערך עצמי. וחוסר בערך עצמי כידוע זה -לא סקסי. אנחנו רוצים להגיע לדייט עם ההנחה שמי שאנחנו אמור להספיק ואם לא, אז בכל מקרה לא נתאים.

מאידך, לא צריך להגיע אל הדייט עם הרצון לפרוק את כל האישואים שלי, רגשותי, מטעני וצלקותי בפני הבן אדם שממול. לא את לא צריכה על ההתחלה לחשוף את החוסר אמון שיש לך בגברים או את זה שהאקס בגד בך. לחילופין אתה לא צריך לספר לה על ההתחלה שאתה לא מפסיק לחשוב על האקסית ותוהה אם ומתי תחזרו. אנשים חושבים שלהיות אותנטי משמע לא לשים גבול למה שאנחנו מגלים על עצמנו. וזו טעות. אין צורך לענות על כל שאלה שהצד השני שואל או לנדבאינפורמציות שאין להן שום מטרה בשלב הזה. דייט אינו טיפול ! וגם אינו מקום עבורכם לחקירה רגשית. דייט הוא מקום בו מגששים אחד את השני ובודקים פוטנציאל התאמה. שימו לב אמרתי – פוטנציאל התאמה. כי ההנחה שבדייט אחד בכלל ניתן לבדוק התאמה היא שאפתנית, לוקח הרבה יותר מדייט אחד בשביל לייצר קשר אבל זה למאמר אחר. 

לכולם נמאס מדייטים שבלונים משעממים שחוזרים על עצמם לכולנו נמאס להתאכזב שוב ושוב וכולנו רוצים להכיר באמת את מי שמולנו ולבדוק אם יש פה משהו או לא. זה לא יכול לקרות אם לא נהיה אותנטים בדייטים ואם לא נהיה אותנטים מול עצמנו.  אני צריכה להיות מחוברת לעצמי ולחקור מה גורם לי להרגיש מבוכה או בושה בחיים, מה אני מרגישה צורך להסתיר ומה מנהל אותי מאחורי הקלעים. מודעות זה השלב הראשון טרם יצאנו מהבית בכלל. זאת אומרת, אני צריכה להבין מבעוד מועד מה נכון לי ומה לא נכון לי כרגע לחשוף ואיך אני "משווקת" את עצמי בצורה שאינה משלה את הצד השני ועם זאת אינה מבליטה את נק החולשה שלי. אני שמה בתוכי גבולות ברורים ונחה בתוכם. מגיעה לדייט כבר שלווה ונינוחה יותר בתוך עצמי מוכנה לכל הפתעה שלא תהיה.

 בנוסף, אנחנו רוצים ללמוד להיפגש בצורה אותנטית מתונה. כלומר כן להיות נאמנים למי ומה שאנחנו, לערכים מחשבות ואמונות שלנו אבל לאו דווקא להטיח אותם בהתרסה או בחוסר התאמה לסיטואציה. אנחנו לא רוצים להפחיד או להבהיל את הצד השני בדעותינו הפוליטיות הנחרצות או בפמיניזם הבוער בעצמותיי וגם לא במצבנו הבריאותי נפשי. יש זמן לכל דבר. לא לספר על כך בדייט הראשון אינו אומר להסתיר. אל תובילו את השיח למקומות שלא תדעו לצאת מהם או מקומות שהם מוקדמים מדי לגעת בהם ומאידך, אם נשאלתם שאלה שכרגע לא נוח לכם לענות עליה אז אל תענו. תגידו "אני מעדיפה לא להכנס לזה עכשיו "או "אשמח לענות לך בהמשך על זה. כשקצת נכיר" זה משדר שיש פה נושא רגיש אבל אתם מעדיפים שלא להכנס אליו כרגע. זו אותנטיות מתונה. אתם לא משקרים ולא מסתירים, פשוט שומרים על הגבולות שלכם כרגע ועל השיח. 

אנחנו רוצים לבנות קשרים אמיתיים כנים ויציבים. רוצים קירבה ואינטימיות. כל אלו לא יכולים להתקיים ללא ביטחון. ביטחון נבנה דרך תקשורת כנה ואותנטית ולכן הנושא הזה כה חשוב. מכירים את זה שהגענו לדייט ואין לנו כלל עניין בבן אדם השני? אולי מצד אחד נתבאס אבל מצד שני נהיה הכי קרובים לעצמנו בהתנהגות. למה? כי לא אכפת לנו להיות מי שאנחנו, אין כאן סכנה עבורנו כיוון שבן כה וכה אנחנו לא מעוניינים. ואלו הדייטים הכי טובים שלכם מבחינת האני האותנטי. הטריק הוא להיות בדיוק ככה כשאנחנו כן מעוניינים.

להיות אותנטי בהתנהגות זה לא להיות מה שאתה לא וכן להיות מי שאתה כן. 

כך למשל,  לא נעים לכם משהו? תגידו שלא נעים לכם, אל תצחקו אם זה לא מצחיק אתכם, אל תפרקו את כל המטענים וההיסטוריה שלכם, אל תזרמו על מקום, זמן או סוג פעילות אם לא באמת מתאים לכם, אל תנסו להרשים ולנסות לצבור נקודות על ידי הבעת ידע שאין לכם בספרים/פוליטיקה אומנות או כל תחום עניין וכיו"ב, אם סיגריות מפריעות לכם אל תשבו באזור עישון, אם אתם לא אוהבים לשתות אלכוהול אל תשתו, אם אחרי שעה וחצי מיציתם תגידו בצורה נעימה ולא פוגעת שנשאיר טעם לעוד.

תזכרו- אנחנו מנוהלים על ידי פחד מדחייה. הפחד הזה גורם לנו לשווק את עצמנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אבל הפחד טועה. מה שישווק אותנו הכי טוב זה פגיעות וכנות. אפשר להגיד ולתקשר הכל, גם בפני מישהו שעוד זר לנו. השאלה איך, מתי וכמה. נסו להמנע מלהיות too much too fast ועם זאת הביאו את רצונותיכם והרגשתכם מתוך פגיעות וכנות ובצורה נעימה ומנומסת. לרוב זה יעבור טוב ואפילו יעשה שירות לדינמיקה שלכם ויגדיל את הפוטנציאל לקשר. אם אני מביאה את עצמי בהתרסה או בפרובוקציה מסוימת כדי לבחון איך הצד השני מגיב או לנסות לייצר איזה עניין ומתח אני יוצרת סטרס ובלבול במפגש וחבל. הגבול בין יותר מדי לפחות מדי הוא דק וזו אומנות שיש לתרגל. אבל יש משהו אחד שצריך להנחות אותנו בתרגול של אותנטיות מתונה והוא – גבולות. לשים גבולות זה להיות אותנטי ולכבד גבולות זה להיות אותנטי. וזה מאפשר ביטחון וקירבה ועושה רק טוב לכל מפגש באשר הוא. תביאו אתכם. תהיו אותנטים אבל במתינות.

תרגול קטן ומעולה- רשמו את כל הדייטים שהיו לכם בשנה האחרונה ודרגו מ1-10 כמה אותנטים הרגשתם בדייט. כש1 הכי נמוך. האם יש קשר בין ההנאה שלכם מהדייט לדירוג האותנטיות שלכם בו?

PHOTO BY FREEPIC
Scroll to Top
גלילה למעלה

התחברות

דילוג לתוכן