חסמי הזוגיות חלק 1

הטיפוס הנמנע/ליגד גרנית

יש סצנה מאוד מפורסמת באחד הפרקים של סיינפלד בו ג’רי נפרד מחברה שלו כי היא אוכלת את האפונה שלה- אחד אחד. וזה תרוץ מספיק עבורו בשביל לסיים את היחסים. מוכר לכם? ג’רי וחבריו לסדרה ידועים בשלל התירוצים והסיבות לרווקות שלהם. במובן מסויים נראה כי הסדרה כולה נסובה סביב חקר סגנונות התקשרות. בסדרה סימנים מובהקים לכך שג’רי הרווק הניצחי בעל סגנון התקשרות נמנע אבל מה אנחנו בכלל יודעים על אותו סגנון התקשרות ואיך הוא נראה בחיים האמיתיים?

תאוריית התקשרות הינה תאוריה שפותחה על ידי הפסיכואנליטיקן ג’ון בולובי. והיא עוסקת בעצם באיך אנחנו במערכות יחסים (בעיקר רומנטיות), מבחינה ריגשית והתנהגותית. אם נסכם בשורה- גם בולובי כמו אחרים ורבים בתחום, הגיעו למסקנה שהקשר הראשוני שלנו עם ההורים או עם דמות מטפלת עיקרית אחרת, מעצבת את הקשרים העתידים שלנו. משהו שהיום נשמע לנו טריוויאלי לחלוטין אז מחקריו בשנות ה50/60 היו בגדר פריצת דרך.  מחקריו של בולובי מצאו 4 סגנונות התקשרות עיקריים: חרדתי, נמנע, בטוח, ובלתי מאורגן. ויש גם שילובים בין סגנונות. התאוריה באה בעצם להסביר את הקשיים שאנו חווים ביום יום במערכות יחסים.  

מסקרן להבין מי הוא הטיפוס הנמנע בזוגיות ולמה סגנון התקשרות זה הופך נפוץ יותר ויותר.  

הכי טוב לי לבד

הטיפוס הנמנע הוא מתוחכם ודי קול למראית עין. יש לו מנטליות כזו של אדישות מאופקת ולעתים זה נראה שלא ממש מפעפע בו הרצון והצורך בזוגיות או קירבה. הוא “מעל” הצורך הזה כשלמעשה זה בדיוק המצב ההפוך. הטיפוס הנמנע משתוקק בסתר ליבו בקרבה ואינטימיות כפי שבחיים לא הייתה לו ובאופן לא מודע הוא משטח או מדחיק את הרגשות הללו בשביל לא לחוות דחייה וכאב. 

צריך להבין שסגנון התקשרות לא בטוח זה נובע מהתנסויות בילדות בהן התינוק/ילד חש דחייה כאשר חיפש קירבה במערכת היחסים שלו עם הדמות המטפלת הראשית – לרוב האם אבל לא בהכרח. למשל, מגיל מאוד צעיר הילד לומד כי אם עצוב לו או כואב אין לו איפה לקבל נחמה וקירבה כי אמא לא זמינה ריגשית – כי אולי היא בדיכאון בעצמה או מזלזלת ברגשות שלו או לא זמינה פיזית כי אין לה זמן לזה. הילד לומד להיות נחמה עבור עצמו ובמשך הזמן יפסיק לפנות למקור חיצוני בשביל להישען או לקבל תמיכה או אהבה.

נשמע לא רע נכון? הלא אנחנו רוצים להיות הסמכות הפנימית של עצמנו לאהבה עצמית ולא להיות תלויים. אז זהו, שיש לזה מחיר. הבוגר שצומח עם סגנון התקשרות נמנע הוא לכאורה עצמאי, בוגר מתפקד ולא תלותי אך מאידך, לא יודע להישען או להתמסר בתוך מערכת יחסים, מפחד לבקש קירבה ואינטימיות, מפחד להיות במערכת יחסים עמוקה ויעשה הכל כדי לא לחוות דחייה. כיוון שכל אופציה לדחייה “מגרדת” לו את אותו פצע ילדי כואב ומדמם. הפצע של ילד שמבקש חיבוק ואין מי שיתן לו. אין חוק התיישנות על כאב של דחייה ונטישה. ולא משנה כמה זמן עבר ובני כמה אנחנו. ילדים שהוריהם לא היו זמינים עבורם רגשית או פיזית בילדות משלמים את המחיר במערכות היחסים הבוגרות שלהם. בהנחה שהם בכלל מצליחים להיכנס לכאלה. 

איך זה נראה בשטח?

יש מגוון סימנים לזיהוי שמעידים שהאדם הינו נמנע. לפעמים יש את כולם ולפעמים רק אחד. (יש לזכור שהרבה פעמים הסגנונות מעורבים כך שיש אנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח נמנע או נמנע חרד וכיו”ב).

  1. הטיפוס הנמנע פשוטו כמשמעו, ינהג בהימנעות.  ימנע מלצאת לדייטים, ימנע להיכנס למערכות יחסים. הוא יטען כי הכי טוב לבד,  לא חסרה לו אהבה ואין לו סבלנות לדייטים כושלים.
  2. הטיפוסים הנמנעים הם מצטייני הכיתה בתרוצים ואמונות מגבילות. הנמנעים יטענו למשל כי כל הטובים תפוסים, גם ככה כולם מתגרשים אז בשביל מה לנסות, אין להם זמן להשקיע בזה הם מאוד עסוקים בחייהם או הם יטענו כי הם תקועים על האקס ועדיין לא התגברו על הפרדה והדחייה, למרות שעברו 15 שנים. 
  3. הנמנעים חובבים מערכות יחסים בלתי אפשריות. זה עבורם דיל מושלם, כיוון שהם מקבלים את הכותרת שהם בזוגיות אך בפועל הם לא במערכת יחסים טוטאלית והתמסרות מלאה. ולכן נמצא אותם במערכות יחסים long distance עם אנשים מעבר לים, או מנהלים רומן עם מישהו לא פנוי, הם עשויים לטעון כי הם אמונוגמים ולהתמיד ביצירת מערכות יחסים מורכבות בהם אין 100 אחוז התחייבות או התמסרות. 
  4. הנמנעים מאסטרים בלשלול ויטענו שפשוט יש להם קושי בלהתאהב. הם ימצאו את הסיבות לשלול כל אחד ואחת שהם יצאו איתם דקה וחצי ולו רק בכדי להימנע מלהעמיק את הקשר ולסכן את עצמם בדחייה פוטנציאלית.  (ראו את שלל הסיבות של ג’רי סיינפלד וחבריו) יקראו להם בררנים אבל הם יגידו שהם מרגישים שהם ראויים ליותר. וזה חרטא. הם פשוט מתים מפחד להיפגע. אין הדבר נובע מתחושת ראויות וערך עצמי, להפך ! יש בהם חרדה אמיתית ושורשית -לרוב לא מודעת- כי מה שהם זה לא מספיק בשביל שיאהבו אותם. זה כמו שד שיושב מוצפן במוח ואומר כל הזמן  “אם אמא לא אהבה אותי למה שהבחורה הזו תאהב אותי?” ואם זה לא מספיק. כשמישהו כבר כן מעוניין בהם הם נבהלים ומתחילים לפקפק בכנות כוונותיו. השד מתחיל להזהיר אותם “למה היא רוצה אותך? מה דפוק אצלה אם היא רוצה מישהו כמוך..?” בשורה התחתונה- הם בררנים מתוך הגנה עצמית, חוסר ערך ופחד מאכזבה ולא מתוך תחושת ראויות אצילית. 
  5. שכבר כן יצליח להיכנס לזוגיות ויתגבר על החרדה, הרבה פעמים נראה כי הטיפוס הנמנע יבחר לעצמו פרטנר בעל טיפוס התקשרות חרד. וזאת כי הנמנע צריך את הפידבק התמידי של גילויי החיבה והאהבה שהחרד יודע לתת. החרד הכפייתי הלופת והנדבק משתיק את החרדה הפנימית של הנמנע ובכך מאפשר לו להישאר בקשר. נוצרת מערכת יחסי גומלין כזו של רודף נרדף שעשויה לעבוד היטב בין שני סגנונות ההתקשרות הזו.
  6. בקשר זוגי הנמנע יעכב את ההתקדמות והעמקת הקשר, הוא יפחד להתחייב ועלול לשדר מסרים סותרים. הוא לא ימהר לקדם את הקשר קדימה וכל צעד וצעד בין אם מעבר מגורים יחדיו או להצהיר את אהבתו ידרוש מהפרטנר שלו הרבה זמן הבנה וסבלנות. מי אמר מורט עצבים ולא קיבל?

האם ניתן לשנות דפוס התקשרות?

אם אתם מזהים את עצמכם כאן אז אתם בטח חשים תסכול ושואלים את עצמכם מה עושים. האם ניתן לשנות דפוס התקשרות? אז יש לכך בשורות טובות ופחות טובות.

בשורות טובות: המוח שלנו גמיש. ובר שינוי. זאת אומרת שכל דפוס התנהגות וכל דפוס ריגשי שהתקבע בילדות המוקדמת שלנו אמנם מעצב את בגרותנו אך ניתן “לרכך” את הקשר הנוירולוגי הזה וליצור קשרים חדשים שמיטיבים איתנו יותר.

 בטיפול אפשר ראשית לשקף את הפחדים והחסמים האמיתיים שעומדים מאחורי ההתנהגות ולעבוד על הדפוס הזה. על ידי תמיכה וליווי נכון יד ביד בשלבי החרדה מצליחים להישאר בקשר מבלי לסיים אותו. במידה ויש הימנעות מדייטים גם כאן ניתן לעבוד כמו ב”סולם מאמצים” ולאזור אומץ לצאת מאזור הנוחות. הנמנעים זקוקים לליווי כיוון שחרדה היא כוח משתק וכמעט בלתי אפשרי לצאת מהקיפאון לבד. 

טיפול משולב גוף ונשימה נמצא יעיל מאוד שכן החרדה והניתוק שנחרטו בגוף ובמוח בילדות שוכנים בכל תא ותא בגוף. על ידי טיפול דרך הגוף משהו במיינד משתחרר. מערכת העצבים נרגעת ומאפשרת לנו לצאת וליזום.  באופן כללי עבודת גוף נחשבת מצוינת בשינוי דפוסי התנהגות.

עוד כלי עבודה מצוין זה טיפול כמו פסיכודרמה קונסטלציה משפחתית או קבוצה טיפולית שנפגשת על בסיס שבועי. העבודה הקבוצתית עוזרת לרפא פצעים היקשרותיים מהעבר ומפתחת קישרי ביטחון ומערך אמונות חדש ראשית בין חברי הקבוצה ואח”כ בחיים מחוץ לטיפול,. 

בשורות פחות טובות: הבעיה עם הנמנעים זה שהם גם נמנעים מלקבל עזרה. או לקחת אחריות על הבעיה. וזה חבל כי בפועל הכל תלוי בכמה אנחנו מחליטים שאנחנו מוכנים לעבוד על זה. ככל שמתבגרים זה נעשה קשה יותר כי גמישות המוח נחלשת ולכן אם זיהיתם שאתם כאלה תתחילו לעבוד על זה היום ואל תדחו את זה לאח”כ. בלי לשים לב יעברו 10 שנים ואתם תמשיכו להשתמש באותם תירוצים. 

השמים לא יפתחו יום אחד ואלומת אור תכה בכם ותרפא את הפצע שלכם. זה יקרה רק אם תהיו מודעים מספיק לבקש את השינוי הזה עבורכם. ניתן וכדאי למתן דפוסי היקשרות וזה גם קריטי מאוד בבחירת בני זוג מתאימים איתם נרצה לבלות את חיינו. 

הטיפוס הנמנע הוא בראש ובראשונה בודד ונטוש. ואם אתם כאלה תדעו שאתם כפי שאתם ומה שאתם- ראויים ליותר. ראויים לאהבה. 

Scroll to Top
גלילה למעלה

התחברות

דילוג לתוכן