לכל אחת יש אחת כזאת… חברה שואבת, נתמכת ונזקקת. כן כן גם לך יש אחת כזאת או אולי את כזאת? סימני הזיהוי של חברה שכזאת הנם מאוד פשוטים:

1. היא חברה שלך כבר הרבה זמן, לא ברור למה, בעיקר כי את מרחמת עליה
2. כשהיא מתקשרת לרוב את מסננת (זה לא מונע מבעדה להתקשר שוב)
3. את עונה לשיחה שלה רק עם ממש אבל ממש אין לך בררה וזה רק אם את צריכה לסדר את הבית וככה היא תעביר לך את הזמן
4. היא מדברת רק על עצמה ובעיותיה וגם אם היא שואלת אותך לשלומך היא מקשרת את הבעייה שלך לעצמה ולבעיות שלה וחוזרת לדבר על עצמה
5. לאחר שיחה איתה את מרגישה מדוכאת, מרוקנת ותוהה מה את מרוויחה ממערכת היחסים הזאת. שלא נדבר על זה שהאוזן שלך אדומה מהשימוש בטלפון
6. את מחפשת תרוצים לסיום השיחה ומנסה לרמוז לה שאת צריכה לנתק. זה לא ממש עובד
7. היא תמיד תהיה הכי אמפתית מקסימה ותומכת כשלך ממש אבל ממש רע…
8. את שונאת להיפגש איתה לבד כי את יודעת שהיא הולכת לקדוח לך בשכל ולא יהיה מי שיציל אותך
9. היא מיסכנה, מאוד מיסכנה ומצד אחד את רוצה לעזור אבל מצד שני היא שואבת אותך לעולמה המדכא ומוצצת את האנרגייה שלך
10. תמיד הכל קורה לה, לדוד שלה, לסבתא שלה, לחתול שלה, היא משוכנעת שאין לה מזל בחיים ולא משנה מה תגידי לה היא תמשיך להאמין שהיא קורבן
11. את מנסה לעזור לה ולדעתך יש לך עצות לא רעות, היא לא מתייחסת או מבצעת את עצותייך כי מה שיותר מעניין וחשוב לה זה לפרוק את תסכולה

אז איך זה קורה לנו?

זה מתחיל בכך שאנחנו נמשכים לטיפוסים כאלה כי הם גורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אנחנו מתיימרים לחשוב שאנחנו נמצאים במערכות יחסים כאלה מתוך חמלה, אלטרואיזם ורצון לעזור לזולת כלשמעשה אנחנו פשוט אוהבים להרגיש טוב ביחס לאחר. אנחנו מכורים לסיפוק של סיוע לנזקק זה מחזק אותנו ואת הביטחון העצמי שלנו והכי חשוב-זה גורם לנו לאהוב את עצמנו יותר…. (כי אנחנו כאלה מדהימים כאילו…) מה גם שכשאנחנו רואים כמה החיים של מישהו אחר מבאסים אנחנו קצת מעריכים יותר את החיים שלנו. עד כאן- הכל בסדר. מערכת יחסים סימביוזית שכזו היא נפלאה ותורמת לכל הצדדים.

מתי זה מתחיל להיות בעייתי?

כשצד אחד, ולרוב הצד התלותי לא מקבל את מה שהוא צריך. כשטיפוס שואב לא מקבל את רמת החמלה ותשומת הלב שהוא צריך הוא הופך להיות כפייתי יותר ודורשני יותר (מתקשר לעתים יותר קרובות, מאריך בשיחה, כועס כשלא עונים לו, מבקש להיפגש שוב) ואת מנסה להתרחק ולהתרחק בעוד רגשי אשם מציפים אותך, שכן מהות הקשר בינכן זה רחמים.

איך זה קורה?

זה קורה כשאת עושה תהליך צומחת וגדלה ומבינה שאין מקום בחייך ל"מוצצי אנרגיה" למינהם. כשאת מטפלת בעצמך ומתפתחת קורה משהו מאוד מעניין, את מתחילה לראות את האנשים שמסביבך בעיניים יותר מפוכחות. את מתחילה להבין מה המהות האמיתית של הקשרים בחייך ושינויים מתחילים לקרות. ברגע שאת לא צריכה יותר את החברה השואבת כדי להרגיש טוב עם עצמך כי את אוהבת את עצמך יותר בעקבות התהליך את משחררת אותה מחייך. אבל… לא תמיד היא נותנת לך.

מה עושים?

כשאנחנו גדלים ומתפתחים לסביבה שלנו יש שתי אופציות עיקריות: 1. ללכת אחרינו ולצמוח 2. להישאר מאחור. זה תהליך שאינו קורה באופן מודע אלא באופן טבעי. אז מה נעשה עם חברים שאינם צומחים איתנו ובוחרים להישאר ב"קורבנות" של עצמם? אני מציעה לפתוח את הקלפים למשל אם מירי עצבנית עלי כי אני לא עונה לטלפונים שלה ומתחמקת ממנה הייתי עונה לה ככה. "מירי תקשיבי, אני מאוד אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב אבל השיחות שלנו מאוד חד צדדיות בעיני, אני מרגישה שאת בעיקר מתקשרת אלי כדי לספר לי על בעיותייך וזה מתיש אותי. אני לא מרגישה שאת מקשיבה או מתעניינת בי ובנוסף אני מרגישה שאת תקועה במחשבה שאת מסכנה ולא נותנת לעצמך שום סיכוי לשפר את חייך וזה קשה ועצוב לי לראות את זה" כמובן ששיחה כזאת היא ממש לא נעימה ודורשת הרבה אומץ. אבל אם את רוצה להיות חברה באמת טובה ובאמת לעזור לה (לא סתם לחשוב שאת עוזרת לה) אז בכך שתהי גלוייה איתה יש סיכוי שהיא תבין ותעשה משהו בנידון –היא תצמח גם ותבין מה הבעייה האמיתית שלה (מנסיון אישי, זה עובד ויוצר חברויות מדהימות ואמתיות ממקום אחר). אם החברות תתפרק גם אם היא תשנא אותך לטווח הקצר תהי בטוחה שלנצח היא תעריך אותך על כנותך ואולי עוד כמה שנים היא תהיה בשלה לעשות את השינוי. אפשרות שנייה ופחות מוצלחת לטעמי זה להמשיך להתחמק ממנה. בסוף מה שיקרה זה שהיא תבין או שיהיה פיצוץ ואז תגידי לה את כל הנ"ל. זו טקטיקה מסוכנת שעלולה לפגוע בה הרבה יותר וגם עלולה להביא אותך לכעוס על עצמך. (שלא לדבר על זה שזו טקטיקה פחדנית). אפשרות שלישית- לעשות מה שבא לך, כשבא לך לדבר איתה דברי כשלא בא לך אל תדברי. תעשי מה שטוב לך מבלי להרגיש שאת לא בסדר או שאת חייבת לה משהו. הרחמים שלך לא עוזרים לה. אם את לא מתכוונת לומר לה את מה שאת מרגישה לפחות אל תעשי דברים שהם לא בקו אחד עם מה שאת מרגישה כלפיה. אל תשחקי אותה חברה טובה שלה אם את לא באמת. תהי נאמנה לעצמך. חשוב לזכור- לא משנה מה דרך הפעולה תהיה אין לך על מה לחוש אשמה. כל מערכת יחסים מורכבת משני צדדים כמו שלך יש אחריות על החברות בינכם כך גם לה. כמו שהיא בוחרת להתעלם מהסימנים שאת מסמנת לה כך את יכולה לבחור לנתק עמה קשר ללא רגשות אשם. המלצתי היא שוב, להיות כנה עם עצמך ואיתה ולו רק בשביל הזדמנויות הצמיחה האדירות שטמונות בסיטואציה כזו עבור שתיכן. בהצלחה! ואם את החברה השואבת??? מממממ אז כדאי שתקראי דחוף את הכתבה בשבוע הבא… לפרטים נוספים על התמודדות עם מצבים דוגמת אלה אתן מוזמנות לעבור בעמודי יציאה ממשברים, חיזוק הביטחון העצמי, ועמודים נוספים באתר, לכל שאלה כמובן צרו קשר ותיענו מייד!