במשך 4 שנים המפלצת ישנה במערה שלה. החיים היו יפים מלאים ובעלי משמעות. הכרתי בן זוג נפלא שלימים הפך לבעלי טיילנו בעולם והיינו מאושרים אני היתי יציבה נפשית באופן יחסי והצלחתי להמנע ממחשבות קשות. ואז היא יצאה ממחבואה. זה היה כשחבר שלי לשעבר נהרג במלחמת לבנון השנייה. לא היינו בייחד כשזה קרה אך הארוע טלטל את חיי במידה רבה. ושוב, חוויתי משבר ובעקבותיו דיכאון.

תחשבו שהפעם עליתי על זה מהר? אז זהו שלא! מצבי החל להתדרדר, הייתי חולה כל פעם במשהו אחר, היתי מוצאת סיבות לריב עם בן זוגי והריבים היו נוראיים עד רמה של התמוטטויות עצבים ואלימות מצידי. שנה שלמה כמעט לקח לי להבין ששוב אני בדיכאון שנה שלמה ששיקרתי לעצמי ולסובבים שהנה אני יוצאת מזה הנה זה זמני ונורמאלי. שוב אמא שלי תפסה אותי והכריחה אותי ללכת לטיפול. הפעם הלכתי לפסיכולוגית שהיתה מספיק כנה ומדהימה ואמרה לי- יש לך מודעות עצמית מאוד גבוהה את מפותחת ועושה עבודה טובה מאוד את פשוט צריכה כדורים -לכי לפסיכיאטר. אני התנגדתי בכל תוקף.

למה אתם שואלים? כי אחד מהסימפטומים של דיכאון זה שאתה לא חושב שיש לך בעייה, אתה בהכחשה, כמו אלכוהליסט או נרקומן. שנית, כשאתה באפיסת כוחות נפשיים אתה לא מסוגל לבצע דבר כל כך פשוט כמו להרים טלפון ולקבוע תור ושלישית לא משנה כמה אנחנו חיים בחברה נאורה תמיד עמוק בלב יש לנו את האמונה המוטעת שמי שלוקח כדורים הוא משוגע. אחרי חודש טיפול היא אמרה לי שאני סתם משלמת לה כסף ועם כמה שהיא נהנת איתי ואני מצחיקה אותה (ככל שהיתי יותר בדיכאון משום מה היתי יותר מצחיקה…לא ברור) היא שוב מבקשת שאלך לפסיכיאטר. אז הלכתי אובחנתי כסובלת מדכאון מינורי. (מינורי? זה מינורי????? אז מה זה מז'ור? שאלוהים יעזור לי! )

התחלתי לקחת שוב כדורים והפעם כדורים אחרים אבל כשכמעט נרדמתי על ההגה יום אחד הבנתי שהם לא טובים לי ושיניתי את סוג הכדורים שוב. לא ויתרתי, החלטתי שאני לא אחייה ככה את חיי ואחרי תקופת הסתגלות לכדורים החדשים התחלתי להבין משהו מזעזע. הבנתי איך חייתי קודם. וזו הייתה תגלית מרעישה. ההשפעה של הכדורים היתה חד משמעית: התחלתי להרגיש נורמאלית, עכשיו התגובות שלי היו פרופרציונאליות לארועים בחיי, הכל היה בווליום יותר חלש. למשל אם לפני הכדורים נהג משאית אידיוט היה צועק עלי בכביש והייתי מתחילה לבכות ולרעוד עכשיו היתי מסוגלת רק לסנן "אידיוט" ולהמשיך בנסיעה. או אם בן זוגי היה אומר שהוא הולך לערב בנים לפני הכדורים הייתי עושה לו סרטים של "הנה אתה עוזב אותי לבד, החברים שלך יותר חשובים ממני…וכו' וכו'" ועכשיו היתי אומרת לו "תעשה חיים ואל תנהג שיכור!" השינויים היו קטנים אבל הרגשתי אותם, הסביבה שלי הרגישה אותם. רציתי יותר לפגוש חברים, לראות משפחה, לקרוא ורציתי יותר-לחיות. פתאום גיליתי שאני מסוגלת לאהוב את עצמי, גיליתי שאני לא אשמה בכל עוולות העולם ושאני לא בן אדם דוחה ולא ראוי לאהבה. היום אני עדיין מטופלת בכדורים ובנוסף אני מטופלת באופן אלטרנטיבי על ידי המורה, קולגה- מדריכה שלי שמלווה אותי 10 שנים. היום אני חייה חיים מלאים, רגילים שפויים ויציבים. זה בטח נשמע מוזר שבן אדם כל כך "רוחני" (מילה שאני לא סובלת) לוקח כדורים. אבל בעיני רוחניות אמיתית זה התבוננות פנימית ולהיות כן ונאמן קודם כל לעצמך ולהיות שלם ואמיץ עם מה שאתה עושה. ולאהוב את עצמך בענווה.

בעקבות כל הסבל שעברתי התחלתי ללמוד איך חיים את החיים בצל הדיכאון. מתי הוא מופיע? איך לדכא אותו ולשלוט בו. הבנתי שאני רוצה לצעוק לעולם-דיכאון זו לא מילה גסה!!! זו לא בושה!!! לא צריך לסבול!!! הסבל שעברתי הפך אותי לראדר. פתאום התחלתי לזהות את מפלצת הדיכאון אצל אנשים והבנתי כמה מאיתנו סובלים מהפרעה הזאת. לא לכל אחד יש אמא שתבין ושתקח אותו יד ביד לטיפול. הבנתי שיש לי מסר להעביר לעולם. ייעוד ותפקיד. למדתי אימון אישי, לקחתי קורסים בהילינג ולמדתי לטפל, השתתפתי בימי עיון של אנשי מקצוע בנושא דיכאון וחרדה התחלתי לעבוד להתפתח בתחום הטיפול ולהעביר את הידע הלאה.

יש המון דעות על שימוש בכדורים שחלקן אפילו נכונות-רופאים דוחפים כדורים על ימין ועל שמאל. הכדורים שיש היום בשוק לא ניתנים בצורה מספיק מדוייקת לפי צורך הפציינט. יש התרגלות מסויימת לחומר, זה הכל מלחמה שיווקית של חברות התרופות. וואלה יש מצב שעובדים עלינו, יש מצב. אבל אני רוצה להגיד דבר חשוב- מי שלא עבר את זה, לעולם אבל לעולם לא יכול להבין או לשפוט. וזה עוזר, זה פשוט עוזר. נכון יש לזה חסרונות ואני חייה איתם. כי המחיר של להיות בדכאון עבורי הוא גדול מדי. יכול להיות שמחר אפסיק, יכול להיות שלעולם לא… אבל דבר אחד בטוח, אני לעולם אבל לעולם לא רוצה לחזור אל התהום השחורה שאני הייתי בה. מי שחושב שמוות זה הנורא יכול לשמוח שהוא לא מבין מה זה דיכאון.

היום במסגרת העבודה שלי אני עוזרת ומלווה אנשים לחיות עם ההפרעה הזאת בין אם הם סובלים ממנה או מישהו קרוב. אני עובדת ומתייעצת לגבי מטופלים באופן צמוד עם פסיכיאטר ופסיכולוג קולגות שלי ובעיקר אני מלמדת אנשים איך חיים עם זה בשלום. ועל כך אכתוב בכתבה הבאה "לחיות עם מפלצת קשורה"- (החיים עם דכאון וחרדה) שתעלה בקרוב.

צרו קשר לקבלת ייעוץ אישי לגבי נושאים כמו טיפול בדיכאון וחרדות, אימון אישי למציאת זוגיות, או אימון אישי להצלחה, יש מגוון תחומים בהם אתן יכולות לפנות אליי ולא כולם מפורטים כאן, לכן התקשרו ונדבר.