המוח שלי משקר לי

האם אני חרא או שאני מדהימה

המהירות שאנחנו עוברים ממחשבות ורגשות טובים לגבי עצמנו לשיפוט וביקורת על עצמנו פשוט מרתקת. מדהים לראות איך יש לנו מחשבון פנימי עם באג רציני של הטייה שלילית. מחשבון שלרוב נותן משקל הרבה יותר גדול לבאסה. קל לנו לחשוב שלאנשים אחרים יותר קל. אבל האמת, כולנו מתמודדים עם אותם שדים כל הזמן. אם תלכו בעקבות המחשבה השיפוטית שלכם על עצמכם ותחקרו אותה לעומק תראו שבסוף היא נשענת על אותם חורים באהבה ובביטחון העצמי שלכם ככל שהאדם מצליח יותר להסתכל על עצמו מבחוץ בעין כמה שיותר אובייקטיבית כך קל לו יותר לחיות בפרופורציה עם מה שהולך לו מבפנים קוראים לזה התבוננות עצמית אותנטיות. 

אני קמה בבוקר, לובשת משהו יפה. יש! היום הבטן ממש שטוחה איזה כיף אני כזו מהממת שיו אני מתה. זה פשוט לא נתפס למה לא מתחילים איתי מבוקר עד ערב. אני מדהימה ברמות. נכנסת לאוטו נשפך עלי קפה, הלכה החולצה אני מאחרת לפגישה… שוב!!! איזה מטומטמת אני, אין לתאר. פשוט סתומה. תמיד זה קורה לי. אני כזו לא אחראית, זה נס שהילדים שלי בחיים בכלל ושלא פיטרו אותי עדיין. פשוט עלובה.

אם היה ניתן להקליט את המחשבות שלנו בראש, מה היינו מגלים על עצמנו? כל אחד מאיתנו חי בתוך עצמו ובטוח שהתנודות האלה קורות רק אצלו בראש. המהירות שאנחנו עוברים ממחשבות ורגשות טובים לגבי עצמנו לשיפוט וביקורת על עצמנו פשוט מדהימה. זה נראה שבאמת לדברים החיובים יש ממש מעט סיכוי מול המערכת המשומנת של הביאוס העצמי שכמו יושבת שם מחכה לטריגר להפעלה. 

אני ליגד ואני רוב הזמן מרגישה לא מספיק

כל אחד מאיתנו מרגיש טוב לגבי עצמו במשהו. זה אולי המייל ששלחתי בעבודה, העוגה שהכנתי בשבת, השיער המעולה שיש לי היום, הדייט המהמם שהיה אתמול, זה שביקרתי חברה אחרי לידה, זה שלקחתי את סבא לבדיקה שלו ועוד. לכל אחד יש משהו אחד קטן לפחות שגורם לו להרגיש טוב. ולכולנו יש שפע של רגעים שאנחנו מרגישים לא טוב לגבי עצמנו או דבר מה שעשינו. גנבתי רמזור, לא הגעתי ליעד בעבודה, עליתי 3 קג, סיננתי חברה וכיו"ב. ומדהים לראות איך יש לנו מחשבון פנימי עם באג רציני של הטייה שלילית. מחשבון שלרוב נותן משקל הרבה יותר גדול לבאסה. אליו מצטרפים שדים פנימיים שאוהבים לקחת את הבאסה וגם לפתח אותו בצורה דרמטית ומוגזמת. כך אני לא רק מאחרת לעבודה…אני גם חסרת אחריות ולא יצא ממני כלום. אני לא רק שרפתי את החביתה אני גרועה בהכל ובחיים לא אמצא בעל. מוכר? 

כשאני משתפת, שבכל רגע בחיי, בקליניקה, על במה ואפילו סתם כך באוטו אני מרגישה מעפנה וגם מדהימה בו זמנית. אנשים נדהמים. איך יתכן? התגובות הן – את ??? את משדרת כל כך הרבה ביטחון על מה יש לך להרגיש דברים כאלה קשים לגבי עצמך? ובכן טענתי היא, שכולנו מרגישים כך, כל הזמן. פשוט לא מודעים לכך. או לא מודים בכך. קל לנו לחשוב שלאנשים אחרים יותר קל. אבל האמת, כולנו מתמודדים עם אותם שדים כל הזמן. 

הקול בראש

אני מאוד אוהבת איכסה של אנשים אחרים. אני אוהבת לשבת מול אדם ולבקש ממנו לספר לי את השיח הפנימי שלו בהקשר של סיטואציה מסוימת. אני אוהבת לגרום לאנשים להרגיש מספיק נוח בשביל לתת לשדים שלהם לדבר במקומם. וזה מרתק. ראשית כמעט כל הקולות כולם מתנקזים לאותו שורש: חוסר ערך. אם תלכו בעקבות המחשבה השיפוטית שלכם על עצמכם ותחקרו אותה לעומק תראו שבסוף היא נשענת על אותם חורים באהבה ובביטחון העצמי שלכם. היא נובעת ומשגשגת מהפער בין הרצוי למצוי שאתם החלטתם שאתם אמורים להיות. וזה נורא מבלבל. שנית, מאוד קשה לנו לספר מה השדים שלנו אומרים. אנחנו מתביישים בזה לפעמים קשה לנו אפילו לנסח מה הם אומרים. ולא סתם. 

עולם המודעות וההתפתחות האישית דוגל בתהליכי העצמה וחיזוק הביטחון. הרבה מנטרות ואפירמציות מתחום הקואצ'ינג בודהיזם וכדומה ידברו איתנו על לשנן שוב ושוב את הדברים האלה שאנו רוצים להאמין בנו על עצמנו. ואכן אנחנו מתאמנים. ולפעמים זה עובד. תלוי בהתמדה ומערך האמונות שלנו כמובן.  ולפעמים זה לא עובד. ואז נשארת בנו אשמה, שאפילו את זה אנחנו לא מצליחים לעשות. ותחושת חוסר הערך שלנו מתעצמת. זה לא נדיר שאנשים בתהליכי התפתחות לעתים מרגישים יותר רע לגבי עצמם מאשר לפני. הרי עם תהליך התפתחות, המודעות שלי גדלה ואני מגלה עוד חלקים בתוכי שאולי היתה סיבה שהדחקתי או התעלמתי מהם.

לא מחסלים שדונים, חיים איתם בשלום

אם אגיד לכם שאני היפה בתבל, החכמה ביותר שיש ובאופן כללי יותר טובה מכל בני האדם הייתם אומרים לי שאני חיה בסרט. הלא קל לנו לזהות שאלו מחשבות גרנדיוזיות ואין הן המציאות. וכנ"ל אם אגיד לכם שאני אפסית חסרת יכולת, לא שווה שום דבר. גם כאן הייתם אומרים לי שאני ממש רחוקה מהמציאות ומגזימה. כלומר שהמחשבות שלי הקיצוניות שתיהן לא נכונות. אני לא זה ולא זה. אני כמו רוב בני האדם איפשהו באמצע. לא ייתכן שאהיה מדהימה ועלובה בהבדל של 5 דקות או 5 ימים. משהו פה לא מסתדר רציונלית. אז מה אני בעצם? אני גם וגם. ואני בוחרת להתייחס אל הקולות בערבון מוגבל ולא מסתירה אותם מעצמי או מהסביבה. אני לא מנסה לצייר דמות לא אותנטית של עצמי.  בן אדם אותנטי הינו בן אדם שלא מתבייש או מפחד להיות נאמן לעצמו. אם העצמי שלי הוא גם וגם אני בוחרת להבין שזה בסדר וזה חלק ממה שאני כרגע. אני לא נלחמת להיות משהו שאני לא. אני נחה בתוך מה שאני כן. כרגע. וכרגע אני גם עלובה וגם מדהימה. אז מה? מה הבעיה עם זה? זה לבחור לחיות עם הקולות האלה בשלום מבלי לנסות לסלק אותם. לסלק את המחשבות זה לא באמת אפשרי. כל דבר שאנחנו מתרכזים בו גדל ותופס יותר מקום. 

אז מה עושים?

כשאני נותנת מקום לכל סוגי המחשבות שעוברות לי בראש הן מאבדות את השליטה עלי. זה כאילו אני אומרת להם "היי, לא אכפת לי שידעו שאני מרגישה קטנה וחסרת חשיבות… אם את רוצה להישאר בראש שלי קדימה, אין בעיה" זה קצת לעשות הפוך על הפוך במידה מסוימת. מה שקורה בפועל זה שאני לומדת לא להיבהל או להתבאס מכל מחשבה מדכאת על עצמי וגם לדעת שהמחשבות שלי השליליות והחיוביות שתיהן בערבון מוגבל והן עשויות להשתנות במהרה. הכל זמני. כמובן שככל תחושת הערך העצמי שלי מגובשת יותר, משכי הזמן בין התנודות יהיו גדולים יותר וכן העוצמה של המחשבות השליליות תהיה פחותה יותר. אך אין צורך לחכות עד ש… עד שיהיה לי ביטחון עצמי, עד שאוהב עצמי יותר, עד שארגיש ראויה וכן הלאה. הלא התרגול עצמו בונה את השרירים הללו בדיוק.

התבוננות עצמית אותנטית

ככל שהאדם מצליח יותר להסתכל על עצמו מבחוץ בעין כמה שיותר אוביקטיבית כך קל לו יותר לחיות בפרופורציה עם מה שהולך לו מבפנים. זה דורש מודעות עצמית, כנות סבלנות ותרגול. אנחנו רוצים לתרגל התבוננות עצמית אותנטיות. מהי התבוננות שכזו? היא ההבנה כי אנחנו, חיים את חיינו הפנימיים לא לבד. בכל רגע נתון נמצאים בחדר כמה משדי הבאסה שכאילו נוצרו במיוחד בשביל לבאס לנו את הנשמה. אנחנו נרכיב כמו משקפיים מיוחדים ונביט בהם ובמה שקורה לנו עם כמה שיותר חמלה שניתן. נזכיר לעצמנו שייתכן והמוח שלנו משקר לנו מתוך צורך אבולוציוני של הגנה. התבוננות עצמית אותנטית מקבלת שאנחנו שילוב של מספר קולות שעשוים לפעול בו זמנית ואין אמת אחת דטרמיניסטית. וזה בסדר.

 חשוב לזכור, הקולות האלה טבעיים. הם מאין מערכת בקרה עצמית שבאה לעזור לנו להשתפר להתפתח ולגדול. ורק קבלה והסרת הבושה מהם עשויה להקל עלינו. אבל כשהקולות תופסים נפח רחב מדי ממחשבות היום, מונעות מאיתנו עשייה מסויימת או אין בכלל מקום למחשבות אחרות, זה כבר עשוי להעיד על נטייה לסוג של חרדה או דיכאון וכדאי להיפגש עם איש מקצוע. מחשבות טורדניות רפטטיביות זה עסק אחר ומורכב יותר ולכן כדאי להתייעץ. 

תרגול קל להתחלת הדרך: כל פעם שעולה תחושה/מחשבה שלילית לגבי עצמי אני רושמת אותה. אם עולה בי שיפוט על כך שאני בכלל חושבת את זה זה נקרא גם מחשבה שלילית. וארשום גם אותה.  בשלב הראשון בתרגול אני רוצה רק לאסוף ולהתבונן במחשבות שלי. לא להתנגד אליהן ולא להילחם בהן. להפך, לתת להן מקום מבלי להיבהל. 

photo by freepic
Scroll to Top
גלילה למעלה

התחברות